תקציר חייו של סמל ראשון טל ניסים יפרח ז"ל
בנם של אביבה ושלום. נולד ביום כ"ה באדר תשנ"ג (18.3.1993) בתל אביב. אח צעיר לנוי.
טל היה תינוק שקט, הוא הצטרף למשפחה כשנוי הייתה בת שנה ואחד-עשר חודשים, ועד מהרה הפכו השניים לחברים הכי טובים. טל ונוי התנהגו כמו זוג תאומים: הלכו לכל מקום יחד, לבשו את אותם הבגדים, אכלו יחד ואפילו חלקו מיטה אחת, כי לא יכלו להיפרד זה מזו. שנים רבות של קרבה כה גדולה הפכו אותם במובנים רבים לאדם אחד. ובכל זאת, טל היה הרגוע מבין השניים, המאוזן, המאופק, הביישן. "הוא היה איש הצוות שלי, הוא היה החבר הכי טוב שלי, החברה הכי טובה שלי, האהוב שלי והסיבה שלי לכעס ולאושר. טל היה הרבה סיבות בחיים שלי, כמו היום," ספדה לו אחותו. ככל שהזמן חלף, הפך טל הקטן והצנוע למנהיג חברתי, אבל לא מהסוג המוחצן, הצעקן והמרוכז בעצמו, אלא מהסוג שממגנט אליו אנשים. טל היה חבר אמיתי. לא העליב, לא פגע באחרים ולא דיבר סרה על איש. לבו היה גדוש באהבה לחבריו ולמשפחתו, לכן צבר רק אוהבים. נהוג לשבח אדם לאחר לכתו, אך טל זכה לשבחים רבים עוד בחייו.
ב-21 בנובמבר 2011 התגייס, עבר טירונות והמשיך במסלול ארוך של לוחם "אגוז" שנמשך שנה וארבעה חודשים. הוא יצא לקורס צלפים במתקן "אדם" והוכשר לתפקיד.
בחודש מאי 2014 עברה היחידה לפעילות בכרם שלום, אך עם התגברות ירי הרקטות מרצועת עזה לישראל, עבר הצוות של טל לישובי צוחר והחלו באימונים לקראת הכניסה לעזה. בעקבות ירי הרקטות יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8 ביולי בהפצצות מן האוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה, לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט. כמה דקות לפני הכניסה לעזה, כיבה טל את הטלפון. הוא לא פחד, תמיד הרגיע את בני משפחתו שהכול בסדר ושאין מה לדאוג. למשפחתו אמר בשיחה זו שצריך להגן על המדינה ואת התפקיד שלו הוא חייב למלא.
טל וחבריו לצוות הצליחו לעמוד במשימתם החשובה, אך לפנות בוקר, כטל הנופל בטרם עלות השחר, נפל טל בקרב בסג'עייה האיומה. יחד איתו נהרג במבצע חברו לצוות סמל-ראשון יובל (יובי) דגן. ארבעה-עשר לוחמים אמיצים נפצעו, ביניהם מפקד "אגוז" שנפצע באורח אנוש.
